השתלות שיער
השתלת שיער היא טיפול כירורגי המבוצע בהרדמה מקומית, ובו מועבר שיער מח?לקה האחורי של הקרקפת אל האזור דליל השיער.
ככלל, השיער המושתל ממשיך לצמוח במקומו החדש באופן טבעי ובצורה רגילה במשך כל שנות חייו של המטופל.
הגיל המינימלי להשתלת שיער הוא 25, שכן בגיל זה אפשר כבר לדעת בבירור מה אופן ההתקרחות, אופייה, מידתה וכדומה. יחד עם זאת חשוב לדעת כי בגברים מתחת לגיל 40 סביר שיימשך תהליך ההתקרחות, ועל כן, במקביל להשתלה, מומלץ לגברים אלה טיפול באמצעות פרופסיה כדי לשמור על השיער שאינו מושתל.
עד סוף המאה העשרים, בוצעו השתלות שיער באופן שבו נהוג היה לקחת קבוצות של מספר שיערות ולהשתילן באזור הדליל משיער בכדי למלאו. אף על פי שאזורי שיער דלילים מולאו, ניתן היה להבחין בבירור שאותו אדם עבר השתלת שיער, וזאת בשל המראה הלא טבעי שנוצר. עם השנים חל שיפור ניכר בשיטות הביצוע של השתלות שיער, וכיום כבר קשה מאוד עד בלתי אפשרי להבחין בשיער מושתל ובאדם אשר עבר השתלת שיער.
בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת, נהוגות מספר שיטות לביצוע השתלת שיער. ההבדלים העיקריים בין השיטות נוגעות בגודל השתלים, בציוד שבו משתמש המנתח, בכמות הטיפולים ובאופן לקיחת השיער מעורף הראש, המהווה, כאמור, "אזור תורם". השיטה הנפוצה ביותר ובעלת התוצאות הטובות ביותר לביצוע השתלת שיער היא שיטת ה-F.U.T.
סוגי השתלות
באמצעות מכשור מיוחד מבצע הרופא נקבים קטנים באזור ההתקרחות המיועד לעבור השתלה, והשתלים שהוכנו כראוי מוכנסים לתוך הנקבים. בזמן השתלת השיער נמצא המטופל בהכרה מלאה ואף יכול לצפות בטלוויזיה או להאזין למוזיקה. בסיום הטיפול, הנמשך כשלוש שעות בממוצע, שב המטופל לביתו, וכבר למחרת הוא יכוללחפוף את ראשו. הוצאת השיערות מחלקה האחורי של הקרקפת מותירה בדרך כלל צלקת בגודל מינימלי של 1-3 מ"מ, שברוב המקרים לא ניתן להבחין בה, כיוון שהיא מכוסה ומוסתרת על ידי השיער שמסביבה. במקרים של השתלת שיער באזור של קרחת משמעותית, ייר?או לאחר הטיפול גלדים באזור שבו בוצעו הנקבים, אולם חמישה ימים לאחר ההשתלה, בעזרת משחת פוסידין (Fucidin), נופלים הגלדים יחד עם השיער המושתל, באופן ששורשי השיערות נותרים מתחת לעור. כשלושה חודשים לאחר ההשתלה מתחיל השיער המושתל לצמוח במקומו החדש בצורה טבעית, בקצב של סנטימטר אחד לחודש. את התוצאות הסופיות ניתן לראות כבר לאחר 9-12 חודשים. תוצאותיה של השתלה, שבוצעה בצורה מבוקרת בידי רופא מומחה, משביעות רצון ומגיעות למצב שבו השתלים צומחים ב-95 אחוז מכלל השיערות המושתלות. שיטה זו טובה במיוחד לאלה שטרם התקרחו לגמרי, אלא סובלים מהידלדלות השיער, שכן במקרים אלה יכול רופא מיומן להחדיר ולשלב את השיערות החדשות בין השיערות הקיימות כבר בראשו של המטופל, בלי לפגוע בשיער הקיים. אדם המקריח לגמרי יהיה זקוק למספר השתלות - שניים-שלושה טיפולים בממוצע - עד לכיסוי מקסימלי של הקרקפת. תוצאות טובות במיוחד מושגות כאשר קיים שיער צפוף ב??אזור התורם. שיער דליל באזור זה יוביל אמנם לעיבוי האזור המקריח ולשיפור מראהו בהשוואה למצבו הקודם, אולם השיער עדיין ייוותר דליל.
ישנם מקרים, שלא מומלץ בהם לקחת רצועת שיערות ולהותיר צלקת, גם אם מדובר בצלקת מינימלית. כך, למשל, בצעירים בעלי תספורת קצרה מאוד תיראה הצלקת למרות גודלה הזעיר, ועל כן שיטת ה-F.U.T אינה מומלצת להם. בדומה לכך אין השיטה מומלצת למטופל שעבר כבר מספר השתלות, שכן עורו כבר איננו גמיש, ולכן אין אפשרות לקחת ממנו רצועת שיערות נוספת. במקרים כאלה ניתן לקחת מן האזור התורם זקיקי שיער בודדים בשיטה הנקראת F.U.E.
הגם ששיטה זו טובה מאוד, אין היא נטולת חסרונות:
1. אזור מצומצם - שיטת ה- F.U.E מומלצת בעיקר לכיסוי אזורים ממוקדים וקטנים יחסית כגון מפרצים וטשטוש צלקות.
2. גילוח - לעומת שיטת ה-F.U.T, שבה אין צורך לגלח את השיער, חייב המטופל בשיטת ה-F.U.E לגלח לפני הניתוח את שיערו לאורך של מילימטר אחד, כדי שהוצאת הזקיקים תיעשה בקלות.
3. התאמה - לפני ההחלטה על ביצוע הניתוח יש לבדוק אם המועמד לטיפול מתאים לשיטת ה-F.U.E. קיימים מקרים בודדים, שבהם חלקו הפנימי של השיער, זה המצוי מתחת לעור, אינו נמצא באותו כיוון של השיער הצומח, דבר המקשה על הוצאתו בשלמות. מצב זה, המכו?נה fox שלילי, שכיח בעיקר בגברים בעלי שיער מקורזל מאוד, ואין הוא מתאים להשתלה בשיטת ה-F.U.E.
4. זמן - הטיפול בשיטה זו עלול להתארך מאוד. לדוגמה, נטילת 600-800 זקיקים, המונים 1000-1500 שיערות, עשויה להימשך בין ארבע לשש שעות רצופות. 5. כמות - כמות השיער שניתן ליטול בפעולה זו אינה גדולה, והיא נעה בין 600 ל-800 זקיקים. לצורך השוואה: בהשתלה רגילה, בשיטת ה-F.U.T, מוציאים בדרך כלל 1500-2000 זקיקים המכילים בין 3000 ל-4000שיערות.
6. עלות - בשל מורכבות הטיפול ואורכו, מחיר השתלת 800 זקיקים, המכילים כ-1500 שיערות, בשיטת F.U.E זהה למחיר השתלה רגילה של 2000 זקיקים, המכילים 3000-4000 שיערות.
* למרות כל זאת ישנם רופאים בודדים המוציאים בפעם אחת יותר מ-1000 זקיקים, פעולה האורכת בין שמונה לשתים-עשרה שעות.
השתלת שיער בקרחת צלקתית (cicatricial alopecia) - קרחת צלקתית באזור כלשהו בקרקפת עלולה להיווצר בעקבות מחלה או בעטיו של גורם חיצוני שה?סב נזק או הרס לשורשי השיער, ויש שהיא נגרמת מפגם מו?לד בקרקפת.
מחלות העור העלולות לגרום לקרחת צלקתית הן זיהומים, זאבת דיסקו?אידית (lupus discoid), ילפת שטוחה (lichen planus) ועוד. לעתים יש לערוך ביופסיה כדי לאבחן במדויק את המחלה שגרמה לבעיות נשירת שיער והתקרחות.
בין הגורמים המכניים החיצוניים להיווצרות קרחת צלקתית נמנים טראומה שהתרחשה בלידה, כווייה, ניתוח בקרקפת, הקרנות ופציעות.
ברוב המקרים ניתן לבצע השתלה בקרחת צלקתית, אולם בצלקות שנגרמו ממחלות יש להמתין לפחות שנתיים שבהן המחלה לא פעילה, כדי שיהיה אפשר לבצע את הטיפול. שיטת השתלת השיער במצב זה דומה לשיטה הרגילה, אלא שבקרחת צלקתית יש צורך להרים את עור הקרקפת על ידי נוזלים כדי להכניס את השיערות מתחת לעור, שכן עור מצולק דק יותר מעור רגיל.
שיעור הצמיחה של כלל השיערות המושתלות בקרחת צלקתית יכול להגיע ל-50-90 אחוז.
השתלה באמצעות לייזר - זוהי שיטה מיושנת יחסית, שראשיתה בשנת 1994, ובה יוצר הרופא נקבים בקרקפת באמצעות קרן לייזר. עם הזמן התברר כי חסרונותיה של שיטה זו עולים על יתרונותיה, כיוון שקרן הלייזר, שנועדה ליצור נקבים בקרקפת, פוגעת בשיערות שמסביב לנקב, ואם היה בנקב שורש שיערה, סביר להניח שהקרן תשרוף אותו. זאת ועוד, כיוון שקרן הלייזר גורמת כוויות, רמת הצפיפות של השיערות המושתלות אינה יכולה להיות גדולה. נוסף על כך גורם הטיפול נפיחות חמורה ואדמומיות למשך תקופה ארוכה. גם צמיחת השיער שהושתל בשיטה זו מתעכבת ומתחילה רק כעבור ארבעה או חמישה חודשים, לעומת שלושה חודשים לאחר השתלה ללא לייזר. כיום כמעט אין מקום שאפשר לרכוש בו את מכשיר הלייזר, אולם עדיין ישנם מספר מכונים המבצעים השתלה באמצעותו.
בחירת המנתח
אחת הערובות להצלחת השתלת השיער היא בחירת הרופא המתאים, שמיומנותו לא רק בביצוע הפעולות הכירורגיות כפי שפורטו, אלא קודם כול בתכנון מדויק של ההשתלה, שכן תכנון לא נכון עלול לגרום נזק בלתי הפיך. על כן ש?ו?מה על המועמד להשתלה לבדוק היטב את זהות הרופא, את מומחיותו ואת ניסיונו בביצוע טיפולים כירורגיים והשתלות שיער. הרופאים המומחים בתחום השתלות שיער הם רופאים מומחים למחלות עור או פלסטיקאים. כך, למשל, בארצות הברית ובאירופה 70 אחוז מהרופאים המבצעים השתלות שיער הם רופאי עור, 25 אחוזים הם רופאים מומחים בכירורגיה פלסטית, ורק חמישה אחוזים הם רופאים אחרים. לכן מוטב להיוועץ ברופאי עור מומחים בנוגע לרופא שיבצע את ההשתלה. זאת ועוד, בעת פגישת ההיכרות בין המועמד להשתלה לבין הרופא שנבחר לביצוע הפעולה, יש לבקש מן הרופא תעודות המעידות על התמחותו בתחום השתלות שיער, ורצוי לבקש ממנו שי?ראה תצלומים רבים המתעדים מטופלים לפני הטיפול ולאחר ביצוע ההשתלה על ידי הרופא. יש לזכור גם שלצד הרופא עובד צוות מאומן ומיומן, שתפקידו בין השאר להפריד את השיער המיועד להשתלה. אפילו רופא מנוסה ביותר אינו יכול לבצע את הפעולה, כאשר הצוות שלצדו אינו בעל ניסיון. גם נושא זה צריך אפוא להיבדק על ידי המועמד להשתלה.
